איך לקרוא מפה טופוגרפית — המדריך למתחילים

מפה טובה היא לא רק ציור של השטח — היא שפה. ברגע שלומדים לקרוא אותה, פתאום אפשר "לראות" גבעה, ואדי או שביל עוד לפני שמגיעים אליהם. במדריך הזה נפרק את שלושת היסודות שכל מנווט מתחיל צריך להכיר: קווי גובה, צבעים וסימני שטח.

קווי הגובה (קונטור) מחברים נקודות באותו גובה מעל פני הים. ככל שהם צפופים יותר, המדרון תלול יותר; כשהם מרוחקים — השטח מתון. עיגול סגור של קווים מסמן פסגה, ושקע קטן מסומן בקווים עם שנתות פנימה.

כל קו חמישי מודגש ועליו רשום הגובה במטרים. הוא עוזר לחשב הפרשי גובה במהירות בלי לספור קו-קו.

מפות ניווט בינלאומיות (IOF) משתמשות בקוד צבעים אחיד. שווה לשנן אותו — הוא זהה כמעט בכל מפה בעולם:

• לבן — יער פתוח שאפשר לרוץ בו.

• ירוק — צמחייה צפופה; ככל שכהה יותר, קשה יותר לעבור.

• צהוב — שטח פתוח, שדה או קרחת יער.

• כחול — מים: נחל, בריכה, ביצה.

• חום — צורות קרקע: קווי גובה, גדות, בורות.

• שחור — אובייקטים מעשה ידי אדם: שבילים, גדרות, מבנים.

צומת שבילים, עץ בודד, סלע גדול — אלה ה"נקודות" שמאשרות לכם שאתם במקום הנכון. מנווט מנוסה לא מסתכל רק על היעד, אלא אוסף סימנים בדרך ומאשר את עצמו כל כמה עשרות מטרים.

זהו — שלושת היסודות. בפעם הבאה שתחזיקו מפה, נסו לזהות גבעה אחת, נחל אחד ושביל אחד. ברגע שהעין מתאמנת, השטח נפתח. רוצים לתרגל בשטח עם מדריך? הצטרפו לאחת הפעילויות שלנו.